אין צורך בתלות הדדית בין מקורות הכנסתם של בני זוג ע"מ ליתן להם שומה אחודה

במקרים רבים רואים חוקי המס את התא המשפחתי הכולל את בני הזוג וילדיהם עד גיל 18, כחייבים במס יחד. חיוב כזה מביא לכדי מס מוגדל על התא המשפחתי במס הכנסה, במס רכישה ובמס שבח. במקרים חריגים בלבד נקבע כי יינתן לבני הזוג חישוב מס נפרד המקל על חבות המס שלהם. לבני זוג נשואים המנהלים משק בית משותף מתנהל במס הכנסה תיק אחד הנושא את שמם. החוק קובע כי
מתייחסים להכנסות של שניהם כהכנסתו של אחד מהם, ואותו אחד מכונה 'בן הזוג הרשום'.

בעניין קאופמן(ע"מ 5302-05-14 פרידה קאופמן נ' פקיד שומה נתניה, ניתן ביום 22/03/2017) דחה ביהמ"ש המחוזי בלוד את בקשת הזוג קאופמן להפריד את חישוב שומת המס שלהם כזוג ולשום כל אחד מהם כאינדיבידואל.

סעיף 66(א)(1) לפקודה מתיר לבן זוג שאינו רשום לתבוע כי יערך חישוב נפרד להכנסתו מיגיעה אישית, ובלבד שאין תלות במקורות ההכנסה של שני בני הזוג, וזאת בגין החשש כי במצב כזה תיווצר
הפחתה מלאכותית בחבות המס. סעיף 66(ד)(2) לפקודה קובע כי יראו הכנסת בן הזוג כתלויה בהכנסות בן הזוג השני באם הכנסת בן הזוג באה מעסק או ממשלח יד של בן הזוג השני, או, כאשר אחד מבני הזוג מחזיק בזכויות בשיעור 10% לפחות בחברה, או, בשותפות והכל בתנאים מסוימים. אבן הבוחן של עניין זה הינו מבחן אי התלות  לפיו 'תלות' היא יכולתו של בן הזוג האחד להשפיע באופן מכריע, אם לא בלעדי, על תנאי העסקתו של בן הזוג השני ובהם על שכרו. בהיות המערערת בעלת המניות בחברה במועדים הרלוונטיים לערעור זה, ניתן אמנם לומר כי יכולה הייתה להשפיע על שכרו של המערער, אך המערער, שלא היה בעל מניות בתקופה הרלוונטית, לא יכול היה להשפיע על שכרה.

אמנם חזקת התלות שבסעיף 66(ד) ניתנת לסתירה, אך כאשר קיימת תלות בין הכנסות בני זוג, די בכך כדי למנוע חישוב נפרד, גם כאשר אין מדובר בניסיון להפחתת מס בלתיד.

 

 

 

 

חזרה למאמרים >