>>מפני ישן תוציאו: על התיישנות עבירות מס

מפני ישן תוציאו: על התיישנות עבירות מס

מאת עו"ד איתי ברכה 19/04/2018

תקופת התיישנות היא פרק הזמן ממועד ביצוע העבירה, אשר במסגרתו ניתן להעמיד אדם לדין, ועד למועד הגשת כתב האישום כנגדו ותחילת ההליך הפלילי. במקרים בהם הוגשה תלונה למשטרה, בחלוף תקופת ההתיישנות, לא יידונו בפני בית המשפט, ולא יוגש כתב אישום, על אף שייתכן כי מדובר בתלונת אמת שניתן להוכיחה. מהי תקופת ההתיישנות לעניין עבירות מס? האם קיימת התיישנות גם בנוגע להשבת כספי העבירה? כיצד מצליחות 'לעקוף' רשויות האכיפה את החוק פעמים רבות? וכיצד יש לפעול במסגרת הטיפול בעבירות מס?

להתיישנות בדין הפלילי מספר נימוקים, כגון: מתן הזדמנות לנאשם לחזור למוטב, שמירת ראיות לפרק זמן מוגבל בלבד ולאחר תקופה הן נהרסות ו/או אובדות, הזיכרון של הנאשם וכן של עדים פוטנציאליים נפגם, בתביעות ישנות יש פחות עניין לציבור ועוד כהנה וכהנה עניינים, אשר הראשונה בחשיבותן היא זכותו של הנאשם להליך הוגן.

מהי תקופת ההתיישנות בעבירות מס?

סע' 225 לפקודת מס הכנסה(להלן: הפקודה), קובע כי לא יוגש כתב אישום לפי פקודה זו כעבור שש שנים מסוף שנת המס שבה נעברה העבירה, ובמקרה בו מדובר בעבירת מס מהותית, קרי אדם התחמק במזיד מתשלום מס ו/או סייע במזיד לאדם אחר להתחמק מתשלום מס- תארך תקופה ההתיישנות עשר שנים, החל משנת המס בה נעברה העבירה.

כאשר כבר נפתחה חקירה, הוגש כתב אישום או נפתחו הליכים משפטיים נגד חשוד בעבירת מס כלשהי, תקופת ההתיישנות מתחילה מרגע פתיחת ההליך. במקרה של עבירה מהותית, תקופת ההתיישנות תחל מסיום ההליך האחרון נגד החשוד בעבירה.

בהנחיה 7.1002, קבע היועמ"ש כי על הרשות לפתוח בהליכי גביה אקטיביים, תוך פרק זמן סביר שהוא קצר מתקופת ההתיישנות של 7 שנים, כאשר פרק זמן כאמור, מן הראוי שלא יעלה על שלוש שנים. כמו כן קבע היועמ”ש, כי רשות שנמנעה ללא הצדקה מנקיטת הליכי גביה לפי פקודת המסים כאמור לעיל, תוך המתנה למועד שתוכל לגבות בו גביה פאסיבית, לא תוכל בבוא העת לעשות כן ויהא עליה לתת את האישור הנדרש. עם זאת במקרים בהם קיימת הצדקה להימנע מהליכי גביה אקטיביים, תהא חייבת הרשות לשלוח הודעה לחייב על קיום החוב וכן לשלוח, בתדירות שלא תפחת מפעם בשנתיים, הודעות בדבר קיומו של החוב והיותו נושא ריבית – עד לנקיטת אמצעי הגביה הפאסיבית.

התיישנות בעבירות מס חמורות

ביום 29.03.2016 אישרה הכנסת בקריאה שניה ושלישית את תיקון מס' 14 לחוק איסור הלבנת הון, לפיו עבירות מס יחשבו לעבירות מקור, בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. לפי החוק, עבירות מס חמורות שיהפכו לעבירות מקור לפי החוק לאיסור הלבנת הון. לעניין התיישנות, חשוב לדעת כי על עבירות מקור אין התיישנות כלל ולכן גם על העבירות המנויות לא תחול התיישנות.

אז מהן אותן עבירות מס 'חמורות'? החוק קובע כי עבירה על סע' 220 לפקודה תיחשב כעבירת מקור במידה שההכנסה לגביה נעברה עבירת המס היא בסכום העולה על 2,500,000₪ בתקופה של ארבע שנים, או בסכום העולה על 1,000,000 בתקופה של שנה. עבירת מע"מ תיחשב כעבירת מקור כשהמס לגביו נעברה עבירת המס הוא בסכום העולה על 480,000₪ בתקופה של 48 חודשים או 170,000₪ בתקופה של שנה. בתחום מיסוי מקרקעין עבירת מס תיחשב כעבירת מקור במידה שכללה אי דיווח על עסקאות, השמטת שווי מכירה או רכישה של זכות במקרקעין בסכום העולה על 1.5 מיליון שקלים חדשים וכן דיווח פרטים כוזבים אודות זהות הצדדים לעסקה. עפ"י החוק לא תהיה התיישנות כלל לעבירות מס 'חמורות' בהתאם לחוק איסור הלבנת הון.

ראוי לציין כי עד כה, נראה שלא היה מקרה בו נבחן העניין האמור, אלא שמקור הטענה הוא בסעיף 34 לחוק איסור הלבנת הון, הקובע כי: "(העבירות)יחולו גם על רכוש שמקורו בעבירה…שנעברה לפני תחילתו של חוק זה".

מתי מתיישן חוב מס לעניין השבת הכסף?

ככלל, מוגדרים ענייני גביית המס בפקודת המסים(גביה). בפקודה עצמה אין התייחסות לעניין התיישנות חוב המס ומהו פרק הזמן בו מותר לגבות את כספי העבירה לאחר ביצועה, אך סוגיה זו נדונה בפסיקה.

בעניין נסייר(רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת, 20.6.2010), דובר באדם שהרחיב את דירתו, מכוח היתר בנייה. בשנים העוקבות המשיכה העירייה לחייבו בארנונה, על בסיס גודלה המקורי של הדירה, ובהתעלם מהרחבת הבנייה. רק לאחר כעשור שלחה העירייה דרישת תשלום לגבי ההפרש בין החיוב בפועל לבין החיוב, כפי שהיה אמור להיות, לשיטתה. ביהמ"ש העליון קיבל את טענתו, לפיה יש לבטל את החוב, היות ודיני ההתיישנות חלים גם לגבי גביית חובות אקטיבית. בפסק הדין נקבע כי גם במקרה והרשות תבחר תנסה להשיב את הכסף ע"י גביה מנהלית, יוכל האזרח לטעון טענת התיישנות.

לפני כשנתיים וחצי, קבע ביהמ"ש העליון תקדים נוסף בעניין סלומון(עע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ ואח', 15.4.2015), שם קבע כי הלכת נסייר, לעניין התיישנות חובות מס, תחול גם לגבי גבייה פסיבית של חובות מס, אי מתן אישור לטאבו ע"י העירייה, כאקט סחטני, כשלא ניתן לגבות חוב באופן אקטיבי.

בעניין קורן(עע"מ 8329/14 עיריית קריית אתא נ' קורן) נאמר כי ככל שתבקש הרשות לגבות חוב ישן יותר, שנעשו פחות מאמצים לגבותו- כך תיטה הכף לדעה שלפיה גבייתו תעמוד בניגוד לחובתה לפעול בהגינות ולהפך. התנהגות חסרת תום לב מצד הנישום, המבטאת בבירור ניסיונות לחמוק מתשלום תשלומי החובה – תישקל גם כן כנגדו. בעניין סמקו(עת"מ 6882-11-10 סמקו סנטר (1998) בע"מ נ' עיריית נס ציונה 22.11.10), נאמר כי במקרים בהם פעולות הרשות הן מעטות ואינן מגלות כוונה לגבות את החוב עשוי בית המשפט למנוע מהרשות לטעון נגד ההתיישנות, למרות שבאופן פורמלי החלו בפעולות גבייה. וכן נקבע בעניין עזאם(עתמ (חי') 17053-03-12 חוסין עזאם נגד עירית קרית אתא 14.4.2012), נקבע כי יש להפעיל אמצעי גביה במרווחי זמן סבירים ובאופן ממשי וכי על הפעולות להיות רצופות ומשמעותיות.

כיצד עוקפות הרשויות את עניין ההתיישנות בכלל?

לפי גישת רשות המיסים, עבירת מס הינה עבירה נמשכת, קרי שבכל יום שבו אדם לא הגיש את הדו"ח שלו הוא בעצם ממשיך לעשות את העבירה במחדל. אם כך, מועד ההתיישנות על העבירות יחל פרקטית רק כאשר הרשויות עלו על כך שאדם מסוים העלים מס, גם באם זה קרה לפני שנים רבות.

סע' 9 (ג) לחוק ההתיישנות קובע כי בעבירות פשע ועוון יתחיל מניין תקופות ההתיישנות מחדש מיום ההליך האחרון בחקירה, מיום הגשת כתב האישום, או מיום ההליך האחרון בבית המשפט. מטרת סע' זה היא לאפשר איזשהו טווח פעולה אפשרי עבור המשטרה, בו לא יחמקו ממנה הליכים על ימין ועל שמאל. דה פקטו, משמעות הדברים היא אפשרות הארכה של תקופות ההתיישנות ללא גבול.

הרשות רואה בעבירות המס כעבירות נמשכות ובכך תקופת ההתיישנות כלל לא מתחילה עד שנפתחת חקירה בעניין וגם כאשר זו אכן נפתחת, המשטרה מבצעת פעולת חקירה בתיק פלילי ושומרת על גחלת ההתיישנות בחיים למשך שנים ארוכות. בדרך זו, לא מעט פעמים, "עוקפת" המשטרה את  סייג ההתיישנות והופכת כל עבירת פשע או עוון לכזו שלא מתיישנת לעולם.

 מתי, במהלך דיון, ניתן לטעון להתיישנות?

כאשר אדם עומד לדין פלילי על עבירה כלשהי, לרבות עבירת מס, הוא יוכל לטעון לטענת התיישנות, ככל שזו אכן רלוונטית למקרה. בסע' 149 לחוק סדר הדין הפלילי, מנויות מספר טענות שנאשם רשאי לטעון בפתח המשפט, דהיינו בשלב הקראת כתב האישום, המכונות "טענות מקדמיות", ביניהן גם הטענה להתיישנות.

מה כדאי לעשות במסגרת הטיפול בעבירות מס?

הליך גילוי מרצון– הליך זה מאפשר לבעלי חשבונות בנק בלתי מדווחים להסדיר את חובם לרשות המסים מבלי להיחשף עד לשלבים המאוחרים של חתימה על ההסדר ובכך לקבל חסינות מפני הליך פלילי. את ההליך המדובר ניתן לבצע רק כאשר לא נפתחו זה מכבר הליכים כלשהם כנגד הנישום. על הגילוי להיות כן ועליו לכלול את כלל המידע הרלוונטי לבקשה, בין היתר, שמות המבקשים, שנות המס הרלוונטיות, מקור ההכנסה, פירוט סכום ההכנסה שהושמטה ואומדן המס לתשלום.

באם אישר הגורם המוסמך את הבקשה, לאחר שמצא אותה עומדת בתנאי הנוהל, יודיע למבקש כי בקשתו מאושרת, בכפוף לתשלום המס לגורם האזרחי הרלוונטי, אליו יופנה הנישום. לאחר שהאחרון שילם את חובו, בנוסף לתשלומי קרן, הצמדה, ריבית וקנסות אזרחיים, על פי קביעת הגורם האזרחי, יהא הנישום מוגן מהעמדה לדין פלילי.

 

תיקון דו"ח–  סע' 85 לחוק מיסוי מקרקעין, עוסק בתיקון טעות וקובע כי ניתן לתקן טעות בשומת המס, בתוך 4 שנים מיום שנעשתה השומה. בתיקון מס' 18(10/16) נקבע כי, הורחבה קשת הטעויות הניתנות לתיקון. במתכונת החדשה מדובר למעשה על אפשרות לתקן כל סוג של טעות בשומה.

סעיף 79 לחוק מע"מ קובע ניתן לתקן דו"ח מע"מ, בתוך חמש שנים מהמועד שנקבעה לגביו שומה ועד שבע שנים ממועד הגשת הדו"ח. סעיף זה מאפשר את תיקון הטעות הן ביזמת המנהל והם ביוזמת מגיש הדו"ח.

בתקנה 9 לתקנות מס רכוש וקרן הפיצויים נקבעה הוראה לתיקון טעות בהגשת תביעה לפיצוי בשל נזקי מלחמה. בתקנה זו נקבע כי תיקון טעות אפשרי בתוך ארבע שנים מיום שנקבעה החלטת המנהל בדבר הפיצוי לניזוק.

דווקא בנושא מס הכנסה אין נוהל סדור הקבוע בחוק. ביהמ"ש העליון קבע(ע"א 3708/97 הלכת הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי ישראל-גרמניה), כי יראו את סעיף 160 לפקודת מס הכנסה, כמאפשר לאנשים לבקש תיקון טעויות. מכאן, שסעיף זה נותן את הפתרון הנדרש לתיקון טעויות בהיעדר סעיף מפורש לעניין זה בפקודת מס הכנסה.

בכל מקרה, כאשר נפתחת חקירה פלילית בנוגע להשתמטות מתשלום מס מול אדם מסוים, יש להיוועץ קודם כל בעו"ד המתמחה במסים, כך שזה יוכל להעניק לנישום את הייעוץ הטוב ביותר למערך ההגנה, מהשלב ההתחלתי בעבודה מול המשטרה, דרך גיבוש קו הגנה מקצועי בענייני המיסוי ועד לייצוגו בבית המשפט, באם יהיה בכך צורך.

About the Author: